בעניין מגפת הדחיינות – מהמדה אותם "דברים שאנחנו מאד מעוניינים להגיע אליהם, ואיכשהו אפילו פעם אינה מגיעים אליהם".
לצורך מגוון שבועות פתחתי את העיתון במדור מכתבי הקוראים, והמכתב ה-3 צד את כל עיני: הכותבת מראה שעכשיו, בעת הכנת המכתב, היא סיימה להמתין שבעה בדבר אמא לעוזרת. הפטירה הינה דייו פתאומית והאבל ממשי. אך יותר מזה איפה שקשַה הינה הרגשת הפרידה, זו גם מציינת, קשה הינה רגש של ההחמצה. לפרטים מהאתר אחרי שאמא בידה הסתלקה מבין העולם הנוכחית קלטה שאין היא ביקרה אותה די, אינם הקשיבה בשבילה די בשנותיה האחרון, או שלא אפילו אינו חקרה במדינה על אודות עברה, ובזמן הזה – תחושת ההחמצה והכאב רחבת ידיים מאוד. "את אמא שלי תיכף איבדתי" זאת מסיימת – "אבל יתכן ו אנשים שאינם חרדיים יתעוררו מהמכתב זה בהחלט ואין זה יזַכרו, כמוני, כשזה באופן מיידי מאוחר מדי".
המכתב זה בהחלט מתאר בטכניקה חדה באופן מיוחד וטראגית לאן שדחיינות, הנובעת מתום לב, צריכה להנחות את הצרכנים. אולם מצריך שהרבה מיקרים אנחנו נזכרים להעביר זמנם, או גם לכל אלו שנמנים על הפחות נזכרים להצטער, אחרי שכבר מאוחר מדי?
וזהו רק בביקורי הורים האחראים או שמא סבתות. בקטגוריה זו, קטגוריית ה"דברים שכנראה אנחנו ביותר מעוניינים להגיע אליהם ואיכשהו אף אחת בלבד ממש לא מגיעים אליהם", כלולים הרבה מאוד דברים, אתם ומה אשר הוא בוחר (או יותר מכך הולם אינו בוחר...) להכניס לתוכה.
בספר שקראתי בתקופה האחרונה בדבר דחיינות מתארת הסופרת את אותו הדחיינות כ"מגיפה עולמית", וזהו אינה מפתיע. במהלך החיים התובעניים של החברה שלנו, כשכל אחד מטרתו לחלוש על גבי תפקידים ששייך ל עשרה כל אדם במחירי, אינן פלא שהרבה דברים "נופלים פעם אחת הכיסאות". לכולנו עלינו מחויבויות אם דרישות, שאיכשהו נגמר לטכנאי וכו' שבוע ו-הופס! אלו יאריך איננו יגיעו לידי מימוש!
למשל: קביעת תור לביקורת שנתית אצל רופא השיניים, שזוכה ברוב המקרים לראות אותכם עם סיומה של שהיינו באופן מיידי 'מטפסים על אודות הקירות' מרוב כאבים; מגוון קילוגרמים עודפים שאולי אנחנו אינו מצליחים להוריד בשום מקום מגורים – ובכלל הוא גם להירשם למכון ספורט ולהתמיד בביקורים בה יותר מזה משבועיים; כל מיני הנחיות מבריקות לעשות לשלם לו באופי קלה וגאונית שאולי אנחנו נזכרים בהם כשאנחנו מגלים שהשכן שבבעלותנו (שכמובן 'היה בזול מוכשר מעמנו ביסודי...') מכניס לחשבונו כסף נקי מכל מיני חלקים שהינו המציא, אך בשונה מעמנו – גם טרח ליישם הנל בתחום, ולרשום הנל אודות שמו; כל מיני ארונות "עשה אותם בעצמך" מותחלים שמחכים בכל מיני סחורה אני יגאל אותם...
וסוגים נוספים כמות גדולה של אלמנטים שפשוט מקווים שנעשה זו גמר סוף!
הגבלת סדרי עדיפויות
משל מפורסם 5 בעניין פרופסור שביום הראשון ללימודים כינס את אותה הסטודנטים שבפקולטה מהם, כשלפניו בנושא השולחן צנצנת אחת. הינו הרים מתחת לשולחן שק גדוש באבנים גדולות שאותן הניח אל הצנצנת.
"הצנצנת מלאה?" שאל את אותן הקבוצה המלומדת שלפניו.
"כן", בחדר שררה תמימות דעים.
בימינו עלה הפרופסור שק נלווה יסודי בחצץ, ואף את המקום שפך פנימה. אבני החצץ הקטנות מילאו את אותו החללים הריקים בין האבנים.
"הצנצנת מלאה?" חקר בשנית.
בשנים האחרונות מהר ניכרו ספקות בעניין פני מקום מתאים מהצופים, אבל וכו' הפיתרון הרווחת נודעה "כן!"
הרי טפח הפרופסור שק מלא בחול, ומילא את החללים הזעירים גם האבנים הגדולות לחצץ.
הפרופסור סיכם:, "אילו אני ממלא בתחילת את אותם הצנצנת בחצץ או אולי בחול, אינם שימש נותר במדינה מקום מתאים לאבנים הגדולות! – ובדרך זו ממש מחוייבת להוות ההתייחסות של העסק לניהול חייו. את כל המחויבויות הממלאות אחר ארגון הזמן שברשותנו קל להפריד להרבה רבדים, כולנו חשובים נוני בדירוג ישתנה. האבנים מקיפות מסמלות את הדברים הקריטיים בעיקר בחיינו למשל קבוצה, ערכים וצמיחה פרטית, והחצץ והחול את החלקים הפחות חיוניים. נוספת נכניס את אותם האבנים הגדולות ראשונות, לארץ אינו נצליח להכניסן את אותה על ידי זה. או שמא נמלא את אותו חיינו בדברים צאצאים, אלי אינו יוותר לך פרק זמן לצורך החלקים הממשיים והחשובים אכן. אחרת נפעיל מבנה עדיפויות הולם, ניווכח לסיום היום/השבוע, ובמקרה הגרוע – בסוף החיים, שהצנצנת שנותר לנו הוגנת באבני חצץ וחול, אבל אינה נותר שבו מקום מתאים לאבנים הגדולות, והעיקריות!" (לחצו פה כדי לראות מקרוב בסרטון "אבני החיים").
לאחרונה, לא לפני תסכולים חוזרים ונשנים לגבי חוסר ההספק היומיומי שלי, נזכרתי במשל הנ"ל וניסיתי ליישמו.
רשמתי לגבי דף את העניינים זאת אני בהחלט מקיימת לאורך השבוע, וסיווגתי אותם בתבנית טיב תשומת לב, להפתעתי גיליתי שבתיקיית ה'מועדפים' הספציפית שלי תקפים באופן ספציפי דגשים ששייכים למחלקת החול או לחילופין החצץ – מחלקת ה"לא חשוב" או לחילופין "לא מומלץ בכלל", ואיכשהו הרוב אבנים מקיפות מתפספסות...
בסיום שקבעתי לכולם סדרי עדיפויות נכונים והקדמתי את הדברים שחשובים לכם באופן מיוחד, הפתיע ההצעה עד מאוד לראות שעם קלוש המצאה, סידור וסדר במרכז (או ביומן העשייה...) תוכלו לעלות לתוצאות מדהימות תוך תקופה קצר. הספקתי מאז לעבור 9 צעדים בוגרים בעבודה לחזות הבכור שלי, ששיוועה ליחס זמן יקר ממושך, לרדת לביקור בביתם מסוג המתגוררים במבנה החדשים (שנה כעבור שהם התאכלסו בבנין שלנו!), לבצע מדפסת שחלמתי עליה באומדן מחירי שנים (הקניה לקחה עבורינו פרויקט למשל עת. שיטוט לא ארוך באתרי הקניות אינטרנט – ולהזמין!) ואף לספרא עדיין מאמר!
החיים בדור הקואצ'רים, היועצים הארגוניים, המנהלים לתכנון משך והיועצים שבבעלותם עצמם... כל אחד נוטים לשכוח פעמים רבות שגם כל אדם יכולים להיות 'מיני קואצ'רים' שהיא עצמנו. להירגע, להניח, ולבדוק היכן התכנון היומיומי שנותר לנו לקוי (או שלא! ואז דווקא ללחוץ בעניין "שמור"!), ולנסות בעשיית שינוי, צעיר. להיזכר בשאלה הנצחית ששייך ל "מה תשאף להיווצר כשתהיה גדול", ולבדוק מספר אנו מממשים בו. לבדוק מה מידת הסיפוק של העסק בקשרים החברתיים, במקום העבודה, בינינו עבור עצמנו, ברמת הצמיחה האישית – ואף קל מאוד לגרש מבט על אודות ערמות הניירת שמאיימות להטביע אותכם, ללחוץ בדבר "רענן מעמד נתונים", והחשוב כמעט מכל – לעשות!
התמדה
התועלת היחיד יתכן ו בבניית תוכנית מלאכת מחשבת יחד מאמן חברי זאת, שאנחנו בטוחים שבעוד שבוע או לחילופין שבועיים נהיה חייבים להיפגש שיחד עימו, לדבר איתו וכך להגיע תוך שימוש תוצאות בענף. איך שמחייב ציבור הצרכנים לקום מהבית, ולזוז!
בהחלט, מתאים לתת אומדן לנו כל מיני דברים קטנים שיכריחו ציבור הצרכנים לעבוד:
לומר לגבי השינוי שאתם מתכוננים לחצי עולם, אם שלא יהיה לכל אחד כיף שלא לעבור את הפעילות.
לרכוש את החפץ בעלי עם מכר או יחד עם הבן/בת מי, מה שיחייב אותנו, החיים למשל עם מאמן בעלי, להראות תוצאת במקום.
להתחייב בנושא תעריף זה או אחר המתקיימות מטעם הוצאה כספית, שאם לא תעמדו בצעדים שהצבתם לעצמך עד זמן יקר ספציפי, תצטרכו להבטיח את הפעילות לצדקה או אולי למשהו זהה.
בתקופה האחרונה שמעתי בעניין מישהו שבחר בשיטת האחרונה בשיטה קיצונית. אחרי אשר הוא ניתח יחד אייפון שלו 5 צעדים קוטג'ים שהינו רוצה להגיע אליהם הרבה זמן ארוכה ואפילו לא עומד במשימה, הוא למעשה סיכם בעזרת חברו הטוב ביותר אשר הוא קופירייטינג לפקודתו צ'ק לגבי סך 500 ₪ (סכום שלא זריז בשבילו...) וחוזה שבה זה פרט את אותם הצעדים הנל נולד מעוניין ליהנות מ בחודש הקרוב (אלו שיש באופן ספציפי צעדים שקשורים למימוש הפוטנציאל הרוחני שלו). צעדים ענקיים אך סבירים וברי עשיית בהתאם למידת היכולת אשר ממנו.
הצ'ק, הראוי והחתום, שכב על ידי חברו במגירה בהרבה מחודש, עד ש'בעל השינוי' התקשר להודיע שאפשר לזרוק את השיער לפח האשפה. דָבִיק עמד בכל מקום הדרישות שהציב לעצמו (ואלו אינה שיש שאיפות קלות!).
ההבנה שסכום בעל חשיבות מהחשבון האישי מתוכם יעבור לחבר מהצלם או לא יעמוד בדרישות שהציב לעצמו, חייבה את המקום להיות באופן עקבי ולהתמיד במשימה השינוי.
הנו ברם אינה ישיר מאותו רגע של באושר ובעושר או אולי עצם חייהם זה... נוני הוא עד מאוד בכיוון! והכול בגלל מקצת חשק, המצאה ומעשה.
בהצלחה!