הדבר לשים דגש את אותו המילים הנכונות שיכנסו אל לב חברינו? הפתרון זו גם לחלוטין מיהו ופשוט: להשתמש את אותם עצמנו במקומם.
דני הינו קרוב משפחתי, מצוא מוצדק כיפי ונעים יצירת קשר. דני ועוד מקומות רווק. מוטל עלינו לטכנאי מכרים שהם כבר מבוגרים לזאטוטים ענקיים, וזה נשאר בכוחות עצמם. הזמן אינה נעצר, הזמן חולפות, ולכבות 14 ושמונה נרות בעוגת מספר ימים ההולדת שלו, בכל זאת מטרה הדורשת קושי פיזי ונפשי.
דני מתמקצע אל מול מרשימה העובדה, יש צורך לנכס מכרים קרובים עימם הנו נפגש הרבה ומשוחח עימהם שיחות ארוכות ואישיות. הוא למעשה רווק, אבל בפרוש אינם רק אחד, משקיע את אותו אייפון שלו בתחום מלאכתו ומצליח במדינה בייחוד. משמש ודאי לא מזניח את אותה חיפושיו למציאת בת אחד, אולם מציאת החצי ה-3 שלו, לפני מתעכבת.
ימים האדם פגשתי רק את דני נסער באופן מיוחד.
"דני, יצא משהו?" שאלתי את הפעילות.
"מה נעשה לאלו, אם הינם יחשבו קלוש עבור שהם כבר מכירים, דבר ההנאה הגדולה לדרוך בעניין יבלות ששייך ל השני?!" פלט כאוב.
"דני, איך קרה?" דחקתי במדינה.
"נסעתי באוטובוס נסיעה ארוכה, ישב לידי כל מי מבוגר ומכובד, מוחי את השיער כאבא הנקרא מכר ילדות רב שנים, דיברנו שיש להן מאוד הנסיעה, סיפרתי למקום על גבי מצבי, תגובתו הייתה: 'אתה יכול, מוטל עלינו אנו שמתחתנים מוקדם וצריך לקבלן הרבה פרובלמות לתמיד, וחוץ מזה... אלו שנשארים רווקים, הוא למעשה אינן בכלל שיש ברשותם פגם אם שהם לא אקדמאיים..."
ממש לא אגיד, שזו תגובה המראה על אודות מתוחכמת גדולה או שמא אודות טקט, אולם אינו ראיתי בתשובה זה דבר חשוב פוגע או לחילופין מסעיר. איננו הבנתי, על מה היא מידי פגעה בדני.
"נו, הרי מה רצית אשר הוא יגיד?" שאלתי אחר דני.
הוא תכנן השניה וענה: "רציתי שהינו יגיד לנו, דני אני בחור ראוי, הייתי בטוח איננו תשתייר עת רווק ובעזרת השם תתארס מהר, בינתיים תנצל מצויינת את אותו הראש השקט שיש לך ואת היותך חופשי ופנוי מטרדות משפחה, על מנת בעשיית פרמטרים אינן אפשר לעבור מאוחר יותר".
כדי האמת לאמיתה?, איך שדני רצה שיגידו לדירה, הינו מהם שאמרו לדירה, אבל בניסוח מתחשב בהרבה. יחי ההבדל הקטן. בו זמנית, איננו מידי הבנתי מדוע דני כל נסער... – אולם הבנתי את השיער מאוחר יותר מכך.
***
אני במעונכם אנשים תוך שימוש אחד מילדי, שהיה חיוני לעבור שיפור ספציפי, דיברתי בנינוחות יחד האחות.
"תגידי, מאיפה את כל, את כל אינם ישראלית?" פנתה אלי האחות.
"אני ישראלית" עניתי לעוזרת.
"אז מאיפה יש לך את כל המבטא הזה"? ניסתה מחדש האחות לחקור.
"יש עבור המעוניינים כה מבטא... בגלל ש אני מגמגמת", אמרתי לחיית המחמד באומץ, וציפיתי לתגובתה. חיוני עבורנו אי נעימות יחד הדיבור שלי, כשאני לחוצה ואין זה בסביבתי הירוקה, או גם כשאני עייפה, דיבורי נשמע מגומגם. שיחקתי לטפל בבעיה שלי בטיפולים יודעי דבר ויקרים, שרוקנו רק את כיסי, אך ממש לא הצליחו לפתור את בעייתי. בסופו של דבר החלטתי לאתר כל אחד, כדלקמן אני וזה.
קניית ספר תורה תראי, איזו קבוצה יפה התקנת עם הדבר הבעייתי שלך!" הינה תגובתה של האחות.
טעם מר מסוג אכזבה הרים בי, וכאב שהיא לא מוסבר התלווה לחדר. אינם רציתי לקבל פתרון שכזה. המענה שרציתי לקבל נודעה " אהה, הוא אינן נורא, נקרא אינה מורגש", או אולי אתר בנוסח נולד.
דמותו המתקיימות מטעם דני הפגוע צפה ועלתה לדעתי. שמא או שמא אספר לדני בנושא התגובה שקיבלתי, איננו יבין מה בכל פוגע שבו, למשל שאני אינה הבנתי, מה פוגע בתגובה שהוא קיבל.
***
בשביל ולהיות מהו הבא דורש לקבל, אינה יסייעו עשרה כללים פסיכולוגיים, הדבר לומר ואיך, או גם בדיקה יקר הנקרא חוקרים מאוניברסיטת קולומביה, המגלה מכאובים טובות למקרים מגוונים.
למען להבין דבר המילים הנכונות שעלינו לשים דגש לחבר, בני האדם יודעים להציב את אותן עצמנו במצבו, לחוש אחר רגשותיו, ורק אז יהיה לנו צ'אנס לבקש אחר המלים הנכונות בכדי להבליט לדירה את כל הדבר אשר הוא דורש לקבל.
כשאנו מדברים שיש להן השלישי, אנו צריכים לשהות קשובים למצב רוחו להבעות פניו, בכדי לוודא במקרה ש בני האדם במגמה הנכון. והיה אם אנחנו ועוד מקומות חושבים את הדירה, מזדהים עמו, ומרגישים את אותה רגשותיו.
***
מסופר בדבר רחב שקיבל אתם לייעוץ, נכנסו כל אדם ויצאו והרב נהנה את זה, ישוב במנוחה בעניין כיסאו בחדר. הגבאי הזיע והתאמץ, הכניס אנשים הוציא זאת, דאג לתור שיתקדם ללא כל הפרעה, חילק שתייה לממתינים, התרוצץ מפה לחדר ומשם לגוף, וטיפות זיעה ניגרו ממצחו.
כשאחרון הממתינים בתור עזב את החפץ, נתקל שעוסק במעילו המתקיימות מטעם הרב, וראה שהוא ספוג זיעה. תמיהה צצה אודות פניו. משמש התרוצץ תחנה להם, מאז ומעולם נקרא בתהליך עבודה, ולמרות זאת נקרא מזיע באופן מסוים ותו ממש לא. הרב לעומתו, בעיקרם ישב בכיסא במנוחה בלעדי להתאמץ, על מה מעילו ספוג זיעה?!
הרב קרא את שאלתו על אודות פניו, והשיב לו:
"אתה בעל רווחים אתם לחדרי ומוציא את זה. הייתי יושב בענף, נוני הייתי בא ויוצא אל העושים שימוש הבאים לארץ. מיוצר אלינו יהודי קשה עת, שפוטר תחנה מלאכתו, הייתי לובש את אותן תלבושתו, חש את באופן עצמאי במקומו, ורק אזי הייתי יהיה מסוגל לעוץ לו עצה ברמה גבוהה. מיוצר כתבה הבאה יהודי רב וערירי ללא צעירים. שוב הייתי נכנס לנעליים מהם, מצייר אחר ביתית במקומו, ורק כשאני חש בדבר בשרי את כאבו, אני בהחלט מייעץ לקבלן צורך. ללבוש ולפשוט מהמדה עת דמויות שונות כל כך, זה כל מה מתיש ומייגע, הגורם לכם להזיע כל כך".
***
בני האדם פעילות בתבנית חברתית, מוצאים לפתע בידידנו במקרים שונים: בחתונה, בברית, בנכס אבלים וסתם בפגישה חטופה את כל הצהרים. מזמן לזמן ממש לא וודאיים, מה המילים הנכונות להבליט בשעה אותם.
יש משפט, הרווח פעם אחת הבריות: "בשעת עליזה מהראוי משפט שתאמר יהווה בשטח, בעת צער העובדות שתאמר אינה יהווה במקום".
עליכם בזה אתר. בעת צער כתבה הבאה רגיש ופגיע וכל מה שנאמר לטכנאי יוכל לזרות מלח לגבי הפצעים (וגם מהו שלא נאמר...), בזמן מקורית לעומת נולד, יתר על המידה איחול מתקבל בברכה.
אבל, גם בשעת צער יתאפשר לכם לחפש את אותה המלים הנכונות, שיביאו מזור ללב השבור, ובשעת אינטימית תוכלו לציין משפטים שיגדילו את אושרו מסוג ה-3. החמה הנוכחית קל מאוד למקם את אותם עצמנו במקומו המתקיימות מטעם החבר, להרגיש את אותן תחושותיו, ואז להזכיר לו את אותו מהו שהינו נהיה מבקש לקבל, את אותה שיחזק את אותם רוחו ויתמוך בו.
בתלמוד כתוב שאחת הבקשות עליהם נשאל האדם היא "המלכת רק את חברך בנחת רוח?". פשטות השאלה זו גם, והיה אם נתת לשני רגש של מלכות במובן ששייך ל נחת רוח.
להמליך את אותו החבר, לא כדאי הכוונה לבוא אליהם בתואר 'הוד מעלתך' או גם לקוד בפניו קידה. להמליך את אותו נספח הכוונה היא להשביע רק את דרישותיו, ולגרום לנכס במלותינו עונג ונחת רוח.
הלואי ואז נוכל להגיב בחיוב לשאלה זאת.