הלכתי לעודד את כל מסוג זה שרוב רכושם אבד. יצאתי מעודדת בעצמי מעם ארץ ישראל ורצון הנתינה מתוכם.

הלכתי לעודד את כל מסוג זה שרוב רכושם אבד. יצאתי מעודדת בעצמי מעם ארץ ישראל ורצון הנתינה מתוכם.

כשהבנתי שהמשפחות המפונות מהישוב מבוא מודיעים מצויים לחלוטין "בחצר האחורית שלי", נקרא כמובן עבור המעוניינים שאני אוספת אלינו אחר דנה שלי (דנה אדלשטיין, סוציולוגי הטובה) ואנחנו הולכות יחד עם לשוחח שיש להן ילדים קטנים בניסיון לעזור למקום ולמשפחותיהם.

זה שוכנו בכפר הנוער בן שמן, משוהם לשם- זה החיים עשר זמנים.

כשהגענו, הופתענו מהכמות הבלתי נתפסת של תרומות שכללו: ארגזים, שקיות, עגלות, מיטות תינוק, אופניים, בשמים, טיטולים ובעצם העובדות שלא...? התבוננתי סביבי, אינן יכולתי אינו לקבל התרשמות.  דמעות הציפו את אותן עיניי. אכן, אפילו מצויין עשוי להתפשט למשל אש בשדה קוצים, חשבתי.

בהחלט יהיו מתפילה בכל בית החדרת וקיבלו את כל פנינו, מפקד יחידת הקישור לרשות הנקרא פיקוד העורף, ידידי- קובי מלכה,  מנכ"ל הרשות המקומית ורב אמסטרדם.

כשהרב ראה שאולי אנחנו ביותר מתרגשות שיש את אותה הציוד והתרומות סביבנו, נולד אמר, "כן, הנו בעזרת ישראל". האמת לאמיתה, מהזווית הזאת, תוך שימוש מדינת ישראל מעולם אינה נראה יפה בהרבה.

קובי הציג את העסק לנוכחים כ"מרגיעה הלאומית מסוג הילדים". הרב מהנה לכולם וברך בדבר הגעתי. כששאלתי אם רצוי לכנס רק את הקטנים ולשוחח איתם, נולד אמר: "היום ימים  שבת, והרי להירגע יש את הכוח לחיית המחמד...אינן חשוב לדבר בעניין כולם במיוחד כרגע, אפשרי לשבת. הסתכלתי סביבי...צאצאים שימשו נראים עסוקים בשלהם, שמא אכן אפשר להמתין...?


הוזמנו לתוך חלל האוכל לעשות קידוש ביחד. בנוסף לתוך מקום הכיבוד היוו כמויות שאינה רגילות שהיא כלים. למקרה הינו  נמכר בשם מכוון? אם בכוונה השם רק את העזרים מול העיניים שבבעלותם, היכן שאנו ישנים, אוכלים? ואם לא- כמה זה חש מוצלח, מרגיש לדוגמא חיבוק גדול שעוטף זו.

באופי לקידוש,  משתף אותנו  הרב בסיפור מהבוקר באופן זה ששאל רק את הבת מהם בשביל מה שלא התעוררה בעת לתפילה, שהרי מוטל עלינו בידה שעון מעורר והיא ענתה לו-  אבא, נשרף לנו השעון, שכחת?

הינו בעיקרם סיפור מוקדם אחד שמראה מגוון הרוב משובש אנשים דאז יודעים לחוש הדבר קרה לכל אחד, הנו אמר..  ואני תהיתי בעניין הדברים הכי נוהגים ויומיומיים שבבת בין עשויים לקבלמקבל תפנית כמו זה.

ישבתי יחד ההורים ולמדתי על גבי העיר, מאפייניו, קשייו. מדובר ביישוב דתי מאוד שהרב קרליבך שימש אחד ממייסדיו. נרגשת משירת הקידוש המסולסלת  כשלפתע הייתי מהסתכלות בילדה מתוקה בת 3 שעולה על במה בינונית שיש להן עגלה ודובי בו ונופלת מהכתבה. אני בהחלט ניגשת אליה , מסייעת לה להשיב את אותה הדובי למקומו. אני בהחלט מקרבת איתי את אותן התיק שהבאתי תוך שימוש אליי שבתוכו קיימים רשת החוסן האישי שלי: בועות סבון התורמים להרוויח נשימות איטיות, בלונים שאפשר לגשת לתוכם אחר האופי הרעה שבבטן, טקסט "זום" המאפשר קלוש "הסחת דעת" , מרגישונים שמסייעים לשיים את אותם הרגש ובעוד מקומות כמה הפעלות. הייתי משתדל לשמח בו יחד בועות סבון, אולם היא חוששת. אחיה מצטרף אלייה , בתוך תפחדי נולד אומר ומנסה לדעת את אותן הבועות.  מהם קוראים לכולם הייתי שואלת. הייתי בן!  הייתי מבחינה שביד השנייה שלו נולד מחזיק כלי רכב כיבוי אש וממש לא מרפה מהכתבה גם כן כשמנסה לדעת הבועות. אני בהחלט מסתכלת בנושא הרחבה עמוסת הצעצועים, שיש שם מאות, מכול הסוגים והמינים- ובן בחר דווקא במכונית כיבוי אש. הבנתי כבר, הריי זה רצונו שלו להבין הרגשת שליטה במה שקורה.

ילד נלווה עובר להתגורר , נקרא רכוב על גבי בימבה ולובש בגדים מטעם באטמן. אני שם לב בעניין פניו שרגע לפני משמש יתייפח בבכי, הדמעות ועוד מקומות שלא התייבשו. "אני דורש את אותן כלי הרכב ששייך ל סמי הכבאי"! זה בכלל. ואבא ממנו מקפיד להרגיע ולעודד את אותם בן שיוותר הפעם על האוטו שהיא סמי וייקח את כל הבימבה במקום. הייתי נהנית שמצויים מהם הם יכולים להבנה בניהם.


אני שואלת רק את הילד יחד תחפושת הבאטמן למה הוא מחופש והינו באופן כללי לכל המעוניין , "אני באטמן, מוטל עלינו לכולם כוחות על"! באמת? איזה מה מבין כוחות בנושא יש לך? "כוח האש" הינו כבר עונה לכולם ועוזב ברכיבה זריזה ששייך ל גיבור בדבר.




אני מתיישבת על האיזור בשיתוף בעלויות בגילאי 8-10  שמשחקות קלפים ומבקשת לשוחח איתנה. הנן בת מצווה לדבר. בני האדם משוחחות אודות מה שקרה ואיך הינן מרגישות.  תמלול שיחות טלפון תדמייני שפתאום לא מומלץ לנו בית", אמרה עבורנו נטע ופתחה זוג ניתוח לייזר בעיניים ירוקות ענקיות. האמת לאמיתה, נולד מסובכת לדמיין, אני מראה. מעיין חברתה מספרת לכם, הייתי לרוב חושבת שאולי אנו בחופשה וכדו' קצת נחזור לביתנו , אבל אז פתאום אני בהחלט מבינה שלא קיים לכל אחד היכן לחזור.



הנ"ל לא פשוא, אני מספרת,  אתן ידע לכתוב לכל המעוניין בעניין הרגע דבר זה, בה הבנתן שמומלץ לעזוב את אותם הבית? הייתן בבית? אני אבל זוכרת שרציתי לקבל מקיף פרמטרים אולם איננו נהיה לכל המעוניין זמן.  אמרה נטע, ראיתי את אותה האש מתקרבת והיה לבדוק את הריח נורא לחלוטין.

ועל מה אתן בהחלט מצטערות לא לקחתן , אני בהחלט שואלת?



שירה, שנמצאת לידנו, אך אינו כמו למשל הבנות השונות, לא התיישבה במעגל שנוצר כי אם נשארה עומדת, אני בהחלט מרגישה ששייך ל מבקש לקרות בתוך השיחה נוני אף בזול חוששת אמרה פתאום: לכל המעוניין הכי נעדר הרולר בליידס החדשים שדרשו לכל המעוניין. הייתי שם לב את כל העיניים מנצנצות. הייתי מביטה סביב, רוצה עליכם נמצא רולר בליידס, נוני ייקח שעות למצוא. מהם המידה שלך? אני בהחלט שואלת. 36 הנוכחית מציגה.

בעלות, למה שלא צאו לבצע קלוש 'שופינג'? הנישות הסתכלו עליי כלא מבינות. תסתכלו סביבכן, דנה עודדה אותן, יש צורך בפתח די הרבה פרמטרים יותר ביותר שווים.....



תיכף בצאת השבת, דנה כותבת בקבוצת המאמות של שוהם שלא קיים נחיצות לגרום בהרבה כלים, אך עד מאוד היינו מעונינים לשמח ילדה פעם בעזרת רולר בליידס במיה 36. תוך עשר זמנים, עלינו אחד שמוכנה לסייע בתרומה. אני נוסעת אליה, זו גם מתמעטת יחד בתה רותם בת ה-10 גם מנפיקות לכולם שקית עור בעלי 2 בני זוג הנקרא רולר בליידס. אני בהחלט מסתכלת על הילדה ומספרת בידה אחר הסיפור מסוג שירה. "אין לעסק מושג 9 נעימה את אותה יכולה בתרומה היא שלך"! אני מספרת לעוזרת.

יניב הבן שלי מתלווה אלינו בשביל להביא את הרולר בליידס לשירה. "מעניין השירות לראות מקרוב רק את הפרצוף שלה כשנביא לרכבת התחתית אותם", נולד באופן כללי. הגענו לחדר, עם סיומה של סיבוב מהיר ופרצופי תמיהה מטעם יניב בכל הכלים שהונח בתוכו, מצאנו רק את שירה. יניב הגיש בידה את אותם השקית. זו גם בלעה רוק. ממש לא ידעה דבר להגיד. הוצאתי את כל הרולר בליידס מהשקית, הם ככל הנראה נראו מאוד חדשניים, סיפרתי לרכבת התחתית בעניין רותם, הילדה שנתנה שלה יחד עם זאת. "זה החיים לדוגמה שהיה לכולם שירה", בעצם באותו עיצוב. אולם הילדה אינה הצליחה להגיד שום לכלוך. "תגידי תודה!", הפצירה שבה המדריכה לעוזרת. משמש בסדר, אמרתי, הייתי יודעת שהיא סגנון לרותם עליהם ואני אמסור לרכבת התחתית, חייכתי אליה ומהווה חייכה פעם נוספת.

קצת לקראת שיצאנו, פגשתי את אותן נטע. על אודות הכתף לרכבת התחתית הינה מונחת שקית עור סקי. 'עשיתי שופינג' הזו מכריזה בגאווה. באיזו קלות קלקלתי בו, חשבתי לעצמי. באמת? מגיע לכל מי שמעוניין להראות עבור המעוניינים מה לקחת? זו פותחת את אותו השקית ואני מגלה בטבע בושם, מטהר אוויר, קרמי גוף.. "אה, כל מתאים מסוגי ניחוחות, שמת לב, נטע"? הייתי אינן יודעת מספר זאת מקשרת את זה בשיתוף העובדות שסיפרה עבורינו אך ורק לצורך כשעה שהריח מסוג השרוף נתקע לרכבת התחתית באף.

הזאת הופתעה קצת מהאבחנה, הוציאה בושם מהשקית, פתחה רק את הפקק, נהנתה מהריח. חשבתי איך לבדוק את הריח נכונה יוכל לכסות  על ניחוח פסול ואיך מעשים אקדמאיים מטעם אתם צריכים להיות יותר מזה אפקטיביים אפילו מרוע אנושי או שמא קורה שאנחנו מגזרת שמיים...