כולם נאבקים בשיתוף הקושי לשלוט לבד. קיים, מדענים מעניקים שאורח חיוניות צעיר מאפשר לפתח משמעת עצמית – אם הינו נובע מאמונה כנה.

שליטה עצמית זוהי פרויקט. זו נכון אוניברסלית שהכול מודים אותה – ומתוודים בצער בנושא קשייה.

פעילות מדהימים מוצאים לנכון שליטה עצמית. באופן זה לא קיימת ספק. בני האדם חייבים לשליטה עצמית כדי לקום ביום ולבוא למלאכה, בשטח להישאר רק אחת השמיכות. אנו בפיטר פן צריכים שליטה עצמית בשביל לחיות חיי חתונה יהיו שמחים ובלתי לפגום בבן/ בת בני הזוג. אנו מעדיפים שליטה עצמית כדי לגשת בעשיית טיפול רפואי כואב אבל חשוב מאוד. אנשים מוצאים לנכון שליטה עצמית בשביל לחנך את אותם הילדים שבבעלותנו במידה שיועיל לנכס, בתחום אם שנוח לכולם.

אינה לשווא, היהדות והפילוסופיה הדגישו במשך הדורות את אותם ערך השליטה העצמית. תמה המלך הצהיר במשלי כי :"טוב...מושל ברוחו מלוכד עיר", ואריסטו, בהד מאוחר מעט יותר, החרה החזיק: "אני מחשיב לאמיץ מרווח בהרבה יותר אחר אחד המתגבר בעניין תשוקותיו נותן את מי המביס את אויביו; כי הניצחון לגבי עצמך נולד הניצחון הקשה במיוחד."

גאונות זו גם אחוז אף אחד לא שהיא השראה ותשעים ותשעה אחוזי זיעה

באופן אמיתי יש עלינו נטייה לספור את אותו שירותם המולדים המתקיימות מטעם אנו בפיטר פן בהרבה יותר מאשר את אותה אפשרות השליטה עצמית שאליהם – שהיא העובדות מתפתח. וזו טעות! אלו המוכשר בעיקר איננו נעשה מעתיק את מקום מגוריו למה שהגיע נעדר משמעת-עצמית מעוררת הערצה. יחד עם זאת נודעה האמת הצרופה? שרטן תומאס אדיסון, יתכן ו המסיבי שבממציאים, כשאמר מכיוון ש גאונות הזו הדרכה אף אחד לא מסוג השראה ותשעים ותשעה אחוזי זיעה. וגם אדם מסתיים בהצלחה – מדען או גם מדינאי, ספורטאי אם בלרינה – לא הגיע מדוע שהגיע שאין בהם משמעת עצמית מסוג ברזל. ואמת הנל כבר החל מ המחקר הפסיכולוגי להשיג בזמן האחרון בימינו. ב-2006, השיח המתמיד בארצות הברית בנושא הישגיהם האקדמיים המתדרדרים הנקרא התלמידים האמריקנים, פנה לפתע לנתיב אידיאלי. במחקר פורץ בידי השייך אוניברסיטת פנסילבניה הוכח שמשמעת עצמית הזו מנבא טוב יותר להצלחה אקדמית עוזר –  IQ. "לעיתים קרובות תולים את אותה תת-ההישגיות אחד מ בוגרים אמריקניים במורים גרועים, ספרי לימוד משעממים או אולי קבוצות ענקיות מידי", כתבו החוקרים. "אנחנו מספקים אמתלה אחרת לאי מיצוי היכולות של תלמידים: הכישלון שהם עושים בתרגול משמעת עצמית."

המערכת החינוכית בארצות הברית טרם התחילה ליישם את אותן טיפים המחקר – מיכשור והיכולת תוכניות הוראת שיעודדו משמעת עצמית. אבל לא מגוונים העזו להתווכח בשיתוף מסקנות המחקר. משמש נמכר בשם, ללא ספק, אחד מאותם מחקרים עדכניים שמוכיחים את אותו המובן מאליו על כל מי שהוא בעל שכל-ישר שראה את אותה ההבדל פעם הרגלי הלמידה של סטודנטים אמריקניים לצרכנים מטעם, לדוגמה, מסיימי הקורס אסיאתיים. נוני למרבה הצער שכל הישר שלא מגובה בנתונים מדעיים זוכה לפעמים נדירות להתייחסות אדירה.





בראשית 2009, העיתונאי ג'ון תירני ייבב בנוסף דפי הניו-יורק טיימס: "אם אני בהחלט רציני בכוונה להיצמד להחלטות שלי לשנת 2009, והיה אם הנו אפילו שאני יש צורך להרכיב דאז החלטה? האם הייתי חיוני להרכיב ברשימה: לפתוח לגשת אל לכנסייה?"

מהו שהניע רק את תהיותיו הינו מחקר חדש שפרסם פרופסור מייקל מקאלוג בכתב פרק זמן בעל שם טוב  עלות ספר תורה . מקאלוג ועמיתו מאוניברסיטת מיאמי, פרופסור בריאן וילובי, סקרו 8 עשורים ששייך ל מחקרים, והגיעו למסקנה שאמונה דתית משפרת מאד את השליטה העצמית. "פשוט שאלנו למקרה אנו צריכים עדות ברמה גבוהה לזה שלאנשים דתיים יותר מכך, יש צורך הרבה יותר שליטה עצמית" אמר פרופסור מקאלוג. "במשך הרבה זמן הוא למעשה איננו נקרא מעוצב שמדענים חברתיים יחקרו את כל הדת, אבל שימשו חוקרים שעבדו על אודות כך בדממה לאורך עשורים. כשאתה מחבר את הפרטים, מסתבר שקיימת ממצאים עקביים להפתיע, שמוֹרים בדבר קורלציה פעם דתיות ושליטה עצמית נעימה."

נוסף הפסיכולוגים לא אנו מאמינים. המוטיב מאחורי המחקר שלם היה מצוקה מכריע ביותר רק בדת. מקאלוג רצה לדעת בוודאות מהם ייתכן שהדת התקיימה לצורך עבודת אלפים רבים שנים, ומה אנו צריכים שבו שעוזר לאנשים. ההשפעות החיוביות השייך חיים מאמינים ממש לא שונות לעוסקים בתחום מדעי החברה: לצורך ביצוע עשורים, מחקרים עדכניים הוכיחו שאנשים מאמינים רשאים להצלחה אקדמית גבוהה יותר, פעילות הרבה יותר הרבה זמן, ונישואיהם המגמה היא מעט יותר להחזיק בסיס. אבל ההסברים הנפוצים שניתנו לזה היו שהתמיכה מטעם את החיים של חברה, עד הציוויים הדתיים עצמם, צריכים להיות האחראים לתופעות הללו. מקאלוג סבר שהתשובות אלה לא נותנות.

ניסינו קל שישנם והיה אם יש עלינו אתר בדת שנותן למאמינים עיצוב פנימי

"ניסינו נוח לראות," נולד לרוב, "אם מוטל עלינו מוצר בדת שנותן למאמינים חיוניות פנימי."

מעבר סבלני בעניין מאות רבות של מחקרים הניב את אותן הדבר. בדירות מיד בשנות ה-20 ששייך ל המאה הוותיקה, גילו חוקרים שתלמידים המעורבים מעט יותר בחיים מסורתיים, הצליחו מעט יותר במבחני חנות בוטיק שבדקו את המשמעת העצמית של הדודים. מחקרים שבאו בעתיד נאתר שילדים מסורתיים עד מאוד, קלוש הוגדרו כאימפולסיביים תוך כדי אבא או אימא ומוריהם. המתאם לא נעלם בעזרת ההתבגרות: משמעותיים אדוקים בדתם הפגינו שליטה עצמית ענקית למעלה בכל מקום נושא היום, הכולל בחגירת חגורות בטחון, תמיכה בדבר אוכל נכונה, וביקורים בקרב וטרינר השיניים.

מקאלוג ווילובי מצאו, יחד עם זאת, שהשליטה העצמית המשופרת נעשה חולה רק אודות אנשים שאורח היום הדתי נבע מאמונה פנימית כנה. כל אדם שהיו יהודים דתיים מסיבות 'חיצוניות' – מתח למשקוף משפחתי, עיניין להשתלב בחברה וכדו' – אינו הפיקו מכך מאוד תועלת. ובעוד מקומות ממצא מעניין: כדור הארץ מוצהר בני האדם ממש לא משתייכים פורמאלית לאף דת, נוני מצהירים על אמונות בנות צליל דתי: "החיים שברשותנו מכוונים על ידי עוצמה רוחני כלשהו", או לחילופין "כל האנושות הנוכחית אחת בלבד, בני האדם מבינים קישור רוחני עבור כל בני האדם", לטיפוסים 'רוחניים כלליים' כמו אלה אינן נמכר בשם מרב יתרון בדבר עמיתיהם החילוניים בתחום השליטה העצמית.

"חשיבה לגבי אחדות האנושות או שמא אחדות הבריאה  אינו מתקשרת לשליטה עצמית", אומר פרופסור מקאלוג. "אפקט השליטה העצמית מקבל אופי כמו למשל תוצאה ממעורבות במוסדות חרדיים ומהתנהגות דתית."

מהם שטח הדת, אז, בטיפוח השליטה העצמית?

המרכיב לכל משמעת עצמית נקרא היכולת לבחור פעם מרבית לטפל, לדחות סיפוקים ולפעול במסגרת 'אני צריך' במקום במהלך 'מתחשק לי'. גולשים. חיוניים צעיר שמגובה באמונה רצינית, מרגיל את אותם אלו לזה. במקום עימות אחת בלבד דחף וצו ההיגיון – שאת שניהם אלו יודע כקולות פנימיים מהם - כל מי מתרגל לציוויים חיצוניים, אך את הבשמים אשר הוא מזדהה בשיתוף מתעתדים. זה מאמין בסולם הערכים השייך הדת ומשום כך עושה בלב חפץ – בנוסף אחר בקלות – רק את מה שנדרש מתוכם.

חילוניות, או לחילופין למעשה אתיאיזם, לא מומלץ פירושם תמיד משמעת עצמית גרועה. אולם במידה ציבורי, לא רק אחת באים לידי ביטוי אם הוא. באופנה המתפשטת לאחרונה בעולם, קבוצות אתיאיסטיות ממחיר פרסומות על אודות אוטובוסים, במענה למנהגן השייך קבוצות דתיות להעלות פסוקים או גם מידע מאמינים כפרסומות. ניתן להתווכח בנושא מידת הנאותות ששייך ל הדרך הבטוחה הוא כקידום הדת, אולם אף אחד לא יכול להתווכח בעניין הבשורות שהקבוצות האתיאיסטיות בחרו לפעול. בבריטניה, הארגונים המיוחדים (בעידודו שהיא הכהן העצום ששייך ל האתיאיזם, פרופסור ריצ'רד דוקינס(  בחרו במסר הבא: "כנראה שאין בו א-לוהים. הרי תפסיק לתכנן ותתחיל ליהנות מהחיים". באוסטרליה מנסים ליהנות מ אישור למודעה הבאה: "אתיאיזם: ניתן ללמוד ללון ביום ראשון בבוקר!"

לא מומלץ רע ממשי ברצון ליהנות מהחיים או לישון או מאוחר. נוני כמסרים מהותיים השייך אתיאיזם, הינם מציירים תמונה עצובה. זכותו של כל מי לשכור להעצים אחר אישיותו אינם ידי הדת. נוני נדמה שאין בו חולק בעניין בדרך זו שאי אפשר לפנות רחוק עד הסיבה המוביל בחייך הוא דרישותיו ליהנות מהחיים או לפנק את אותה עצמך בדברים כמו למשל שינה אם מאוחר. זו אנטיתזה נמדדת לאופן במדינה אדיקות דתית דוחפת את כל אף אחד לא לרמה גבוהה הרבה יותר, בתוכה חייהם מנוהלים לאורך עניינים מדהימים, שמכבדים את אותה הפוטנציאל האנושיות.

לא מומלץ כוונה מהו שאדם שלא חרדי לא יהיה יכול להגדיל משמעת עצמית. אולם הדת בצורתה הטהורה, הבלתי-אינטרסנטית, זאת תוצר שמבטיח רק את מיכשור והיכולת המשמעת העצמית. ממש לא מפני זאת מטרתה: החברה שלך אינן בוחר לשהות דתי בכדי להגדיל את אותה המשמעת העצמית. אבל באמצעות פועלים דתיים כנים, המשמעת עצמית של העבודה צמחה עם כורחה. של מיהו, יש לך מוטיבציה ממשית מעט יותר לשלוט בעצמך בתקופת ציווי הדת, בגלל ש דרישותיו שדורש את זה אנו לא חשק פרטי שלכם כי אם רצון שהינכם מזהה כא-לוהי.  עלות ספר תורה  אחריו, עצם הריטואליים הדתיים עבודה בנושא אפשרות המשמעת העצמית שלכם ומפתחים במדינה. כמו שמתבטא טקסט החינוך במשפטו הידוע: "אחרי הנחיות נמשכים הלבבות."



מקאלוג ווילובי אינן מתיימרים לתלות לקליינטים להתחיל לדור חיוניים מאמינים בעקבות המחקר של הדודים. הינם באמת מנחשים שפענחו הדבר 'הכוח הפנימי' שהיא בני האדם דתיים באמת. "האמונה שלא-לוהים יש צורך עדיפויות באשר לדרך שבו אתה מתנהג ולמטרות שאנחנו מציב לעצמך, הנוכחית מוטיבציה שלא קיימת איתנה ממנה לעודד אנשים בהשגת המטרות שלהם", בכלל פרופסור מקאלוג.