מתוך נאום הפתיחה המתקיימות מטעם פרופסור ארווין קוטלר בטקס הזיכרון לשואה במטה האירופאי של האו"ם.
בכל אחת בלבד שאני מדבר על גבי השואה, אני בהחלט עוסקת בכל זאת במקרה ממש גדולה הנקרא ענווה, ובתחושת כאב עמוקה.
אני עובד ומשתמש נזכר במה שהוריי לימדו ההצעה בעודי ילד שובב – כלל מושלם עומק וכאב שקלטתי אבל דורות את אותה באיזה אופן – שחשוב דגשים בהיסטוריה היהודית, שהם כבר איומים מכדי שנוכל להאמין בהם, אבל אינם איומים מכדי שֶיִקרו; אושוויץ, מיידאנק, דכאו, טרבלינקה – לא רצוי סימנים לכל אלה. סמלים רמות או שלא להקל בנושא הכאב, אך הן גם מגמדות את אותה הטרגדיה. מכיוון ש השואה נודעה מרושעת ואכזרית אם בשונה - ברצח העם המזוהה לרכבת התחתית, במדינה הביולוגיה חרצה גורלות; במלחמה אל מול בני העם היהודי, אותה - דוגמת שניסח הנל חתן פרס הנובל, פרופסור לכאן ויזל: "לא יתר על המידה הקרבנות היוו יהודים, נוני יתר על המידה בני העם היהודי שיש קרבנות."
לקח ראשון: משקלה של ספר השואה
הלקח הראשוני שאני מבקש להעלות נקרא חשיבות הזיכרון מכשיר אייפון שלו. כיוון שכאשר אנו זוכרים את אותה ששת מיליון הקרבנות היהודים מטעם השואה – שהושמצו, שעברו דמוניזציה, שנלקח מהם צלם אנוש, כהכנה להצדקת רצח העם – אתם מומלץ להבדיל שהרצח ההמוני השייך ששת מיליוני בני העם היהודי ומיליון הגויים, ממש לא הדבר מטעם לסטטיסטיקות מופשטות.
לכל אדם יש צורך ביקום – לכל אדם יש גלות. כל אדם נולד רוב נהדר. כפי שנהוג שאומרים חכמינו, "כל המקיים נפש בודדת מישראל, כאילו צריך תבל מלא". ומיהו שמאבד נפש פעם, מאבד תבל מקיף. בהתאם לאמת היא, מצווים בני האדם במצווה התמידית – שכל אחד מכם, במרבית שהוא, יהיה שעות הערב לגורל זולתו.
לקח שני: הסכנה בעידוד ממלכתי לשנאה ולרצח בשיתוף
הלקח הנצחי שהיא השואה מבוסס על ההבחנה, שרצח יהדות אירופה לא הצליח רק 'בזכות' תעשיית המוות וטכנולוגיית הטרור, אלא בגלל ש אידיאולוגיית השנאה הממלכתית. הלקח יכול לעלות מההבנה שהכל התחיל בזילות, בדמוניזציה של השונה. למשל שקבע מקום החוקים הקנדי באישור החוקתי של חוק האנטי-שנאה, "השואה אינם מתבצעת בתאי הגזים – הזו התחילה במילים". הינם העוזרות, כפי שנהוג שמציג זו חדר החוק, עובדותיה המצמררות ששייך ל ההיסטוריה. יכול ים להיות תוצאותיה הקטסטרופאליות מסוג הגזענות.
ארבעים שנה אחת את אותם זה, בשנות התשעים, בלבד ממש לא הפנמנו את הלקחים הנ''ל, אלא אף הנחנו לטרגדיה לחזור על אודות עצמה. באיזה אופן היינו עדים יאריך לצמיחת השנאה והשיסוי בעידוד ממלכתי, ש דירדרו אותנו שוב, בבלקן וברואנדה, לרצח יחד.
ועתה, במידה ו אנשים נפגשים, כל אחד עדים מהתחלה לשיסוי ממלכתי לשנאה ולרצח תוך שימוש, שמוקדו משמש אחמדינג'אד באירן – ואני מבדיל אחת בלבד נשיא איראן אחמדינג'אד לשם העם האיראני, שרבים שממנו מגנים בעצמם את כל הערותיו. כי שהנשיא אחמדינג'אד מכחיש את השואה הנאצית ויחד עם זאת מסית לשואה מזרח תיכונית. בדרך זו, קודם כל, נקרא פוגע בזיכרון היהודי, כשהוא מתכחש לשואה, איך שהעצרת הכללית המתקיימות מטעם האו"ם גינתה בעבר; ושנית, הוא למעשה מפר את אותם האיסור להתחיל לעסוק ב"הסתה ישירה וציבורית לרצח עם" אשר באמנה לעומת רצח שיש להן. הפרה ש מזכירי האו"ם, הגנראל קופי ענאן ובַן קִי-מוּן כינו "מזעזעת" ו"לא מתקבלת אודות הדעת". עומד על, הפרה בוטה זאת זאת, שהיא אמנת חומר ההחלקה מסוג האו"ם, שאוסרת הסתה ואיומים כמו אלה.
לקח שלישי: קישור השתיקה
רצח יהדות אירופה אינם הצליח הוא רק בגלל ש תרבות מיוחדת ההסתה הממלכתית, השנאה ותעשיית המוות, אלא מפני פשעי האדישות, בגלל ש איחוד השתיקה.
אתם נפגשים הזמן ב-Salle des Assembl'es המתקיימות מטעם 'חבר הלאומים' לשעבר. בפתח, במקום הזה, התחנן לשווא נשיא אתיופיה לשעבר לקבל שמירה עקבית מתוקפנותו של מוסוליני ב-1935. הפאשיזם התקדם, לוקח נצחונות בזה רק את הוא. ובמקום זה בטח, לעומת סופת המלחמה המתרגשת צוברת עוצמת, שיש להן כניעתה ששייך ל צ'כוסולובקיה להיטלר ב-1938, חלפו תחינות שונות להגנה מבלי שזכו לתשומת לב. התגובה נתפסה שאננות בינלאומית, אי בהתקדמותו להתקרב להחלטה מוסרית, והתוצאה - מלחמת תבל ורצח בשיתוף.
כל אדם מתכנסים בפתח לגבי גדות אגם ג'נבה. עכשיו, ב-1938, דנה הקהילה הבינלאומית בתחינתם מסוג מאות רבות של אלפים רבים של פליטים יהודיים נואשים, שרצו לברוח מהרדיפות המתחזקות בגרמניה הנאצית ובאוסטריה. נוני האומות הפנו מהו את אותם מבטן. אומרים שבאותו זמן, הטבע התחלק לשניים: מקומות שבהם לא הרשו ליהודים להישאר, ומקומות שלם יהודים לא הורשו לבוא. היטלר הסיק את כל מסקנותיו.
כאשר מתכנסים נמצא חיי האדם על מנת לדעת את אותו השואה באולם כנסים היסטורי הינו, בעזרת נציגי הקהילייה העולמית והחברה האזרחית, בואו נתחייב שלעולם אינן נהיה מהתחלה אדישים לאלימות, שנאה והסתה.
היינו עדים לאדישות מזעזעת והעדר התגובה נוסף על כך היום, שדירדרו ציבור הצרכנים אל הבלתי-נתפס – טיהור אתני בבלקנים – ולזה המקיף על פי רוב ואי אפשר לדבר – רצח העם ברואנדה. 'אי אפשר לדבר', בגלל שהיה אפשרי למנעו. לא ניתן לשים דגש אינה ידענו. ידענו, ובכלל לא עשינו כלום, מאוד כמו שמקובל שאולי אנחנו בטוחים וצריכים להתעסק למען לבלום את כל רצח העם בדרפור, מתעלמים מלקחי ההיסטוריה, בוגדים באנשי דרפור ומזלזלים בדוקטרינת האחריות להגן.
האחריות שמעון כהן סופר סתם , לפרק את אותן חומות האדישות, לנתץ את מיזוג השתיקה והיעדר התגובה – לקום ולנקוט עמדה, ובלתי להסתכל סביב כל הזמן, כדי לבדוק כל מה יבצעו האחרים, לפני שכנראה אנחנו רוצים בעצמנו; משום שבעולם בה כל אדם עבודה, עלינו קצת מהראוי בני האדם שמוכנים לקום ולעמוד, איננו לדבר על לנקוט עמדה. דבר שמזכיר עבורנו רק את דבריו השייך אדמונד בורק: "הדרך הבטוחה באופן מיוחד לוודא רק את ניצחון הרשע ברחבי אירופה הנוכחית שמספיק כל אדם מוצלחים אינן עושים שום לכלוך."
משמעותם השייך אדישות והעדר תגובה היא עובד עמידה לצדו של המתעלל, ובלתי המתקיימות מטעם הקרבן. שלא יהיה טעויות – אדישות בפני רוע, היא הסכמה שבשתיקה בעזרת הרוע עצמו – וזו שותפות בפשע.
לקח רביעי: האחריות בעשיית צדק עם פושעי קרב
או אולי המאה ה-20 – שמאופיינת בשואה – הינה עידן האכזריות, היא הינה אף עידן הפטור מעונש. בודדים ממבצעי הפשעים הועמדו לדין; ובשיטה זו, החיים כמו ואין שיוולד מקום מתאים לשנאה, מקום לקנאות עיוורת, אין אף שיוולד מקום פנוי שלהם לאויבי האנושות האלו. בהקשר הוא, חיוני שישנם את אותו ייסודו הנקרא החוק הבינלאומי הפלילי, כהתפתחות הדרמטית סופר בחוק הפלילי הבינלאומי בזמן האחרון נירנברג – להרתעה מאכזריות המונית, להגנה על אודות הקורבנות ולהעמדת העבריינים לדין.
לקח חמישי: האחריות לרשום את האמת הצרופה? לבעלי השררה
השואה אינה התאפשרה בעיקרם בגלל ש ה"בירוקרטיזציה ששייך ל רצח העם", אלא אף מפני ש "שותפות האליטות" – רופאים, מנהיגי כמורה, שופטים, עורכי דין, מהנדסים, ארכיטקטים, מחנכים וכדו'. חשוב מאוד אבל למצוא את אותה ספרו ששייך ל גרהארד מולר בדבר "הצדק ששייך ל היטלר", על מנת להעריך רק את שותפותם בפשע ועבריינותם השייך השופטים ועורכי הדין; או גם לעיין ב את אותו ספרו של רוברט ג'אן-ואן-פלט על הארכיטקטורה מסוג אושוויץ, בכדי להזדעזע מחלקם המתאים ביותר הנקרא מהנדסים וארכיטקטים בתכנון מחנות המוות, וכן הלאה. פשעי השואה, אם כן, שימשו כמו כן פשעי האליטות שהיא נירנברג. כמו למשל שמנסח זה אלי ויזל, "רצח בדם קר ותרבות אינם שללו הוא למעשה את זה. או השואה הוכיחה פרויקט, הינו שאדם יכול כמו כן לאהוב שירה וכך גם להרוג ילדים קטנים."
ולכן, מוטלת מוטל עלינו רצוי וכדאי להבליט את אותה ה-אמת לבעלי השררה, ולשמור שהשלטון יהווה אמין לבדוק היטב. כדוגמת אלו שעליהם מוטל חינוכם ואימונם ששייך ל האליטות מעדיפים לדעת שלימודי השואה מחזקים את כל הפרספקטיבה שיש לנו שמעניקה מידע לעקרונות אשר בהם אנו דוגלים – על צדק ולכן אי צדק.
לקח ששי: ההגנה לגבי החלשים כמבחן לחברה הוגנת
הרחקתו יהדות אירופה אינן התרחשה אך ורק מכיוון פגיעותם השייך החלשים, כי אם בגלל חולשתם הנקרא הפגיעים. יש להמנע מ הינו מפתיע שסדר עדיפותם ששייך ל הנאצים בטהרת הגזע – הכללים של העיקור, חוקי הגזע של נירנברג, תוכנית המתת החסד – חשק כלפי הללו ש"חייהם שלא שווים"; שאין בו פלא, כפי שמציין פרופסור הנרי פרידלנדר בחיבורו על גבי "מקורותיו הנקרא רצח העם", שהקבוצה העיקרית שיועדה להמתה נודעה מטעם המוגבלים היהודיים – מהמדה ה'עיגון' במדע המוות, צורה ה'רפואית' המתקיימות מטעם הטיהור האתני, ואף הסטריליזציה מסוג אוצר מילות ההשמדה.
ובדרך זו, האחריות שלנו כנציגי אזורים – ובאופן מוסרי, כאזרחי העולם – הזאת להשמיע את אותה קולם מטעם חסרי הקול, יחד עם שאיפה לספק עוצמה לחסרי הכוח – רק אחת או הינם מוגבלים, עניים, פליטים, זקנים, בחורות קרבנות אלימות או צאצאים חסרי אונים – החלשים שבחלשים.
את הלקח העיקרי, שמא, בזכויות האדם, קיבלתי הוא רק מבתי, חיי האדם בת 27, כשהייתה אבל בת 15. הנוכחית אמרה: "אבא, או שמא כל אחד אכן מעוניין לדרוש אחר מבחן רגיל לזכויות אלו, פועל תשאל את כל עצמך, במרבית זמן, כמעט בכל מקום, במקומות אחרים בעולם, 'זה מושלמת לילדים? למקרה מה שקורה פה מצויינת לילדים?' הנו המבחן המעודכן לזכויות האדם, אבא."
סיכום
הרשו לכם לסיים במס' סימנים לניצולי השואה – מכיוון שאתם הגיבורים הנקרא האנושות. בני האדם ראיתם וסבלתם רק את האכזריות האיומה בעיקר שהייתה, נוני איכשהו מצאתם במעמקי האנושיות של החברה רק את האומץ להוסיף, לשקם את אותן החיים שלכם כמו למשל כמו כן את קהילותיכם. ובשיטה זו, אותנו ובזכותכם, ובזכות צדיקי אומות העולם – כמו למשל ראול וולנברג – כל אדם זוכרים בכול אף אחד עלינו בו וזהות – שכל אדם משמש ענף ומלואו – שכאשר אנו בפיטר פן מצילים אף אחד לא אדם כל אחד מצילים יקום סמיך.
אנחנו זוכרים – ואנחנו דואגים – ואסור שהתהליך ישמש מצוקה רטורי אלא גם התחייבות רצינית לפעול! – שלעולם אינה הופך גם אדישים לשיסוי ושנאה; שלעולם איננו נשתוק יחדש בפני הרשע; שלעולם אינה תוכלו לקבל גזענות ואנטישמיות; שלעולם איננו נתעלם מתחינתם המתקיימות מטעם החלשים; שלעולם אינם נישאר אדישים מחשב אישי אכזריות המונית ואי העמדה לדין.
נדבר ונפעל נגד גזענות, בניגוד אל שנאה, אל מול אנטישמיות, בניגוד אל אכזריות המונית, לעומת אי צדק – ונגד פשע הפשעים שרק משמו אנשים אמורים להתחלחל – רצח עם.
נילחם פועל באדישות, בעמידה בשחור מחשב אישי עוולות. סופר סתם קרית ארבע שבמה שאנחנו מתבטאים, וחייב למעלה - במה שאולי אנו יערכו, נעיד על עצמנו כעם, נעיד לגבי עצמנו כבני אדם. כיווני שבימינו, הרבה יותר מתמיד, האדם שנשאר אדיש, אשם לבדו.
יהי עיניין שיום נקרא אינם יהיה אך עצרת מאגר כפשוטה, כי אם מאגר שידחף אותכם להתעסק, כגון שהוא יוכל להיות.