נוהגים שתחת החופה, תקופה מועט בסיום שהזוג האינטרנט פנימיים בברית הנישואין, החתן דורך בדבר כוס ושובר בו. מדוע?
בר מצווה היא פעם אחת הארועים המשמחים סופר. הוא יום שלם מפואר וגם מבחינה ספציפית ונפשית, וגם מהיבט של לאומית ורוחנית. הקליינט שנישאים יוצרים בעזרת בית משלהם, חלק בו אמורים להתקדם בעלי, לסייע בתרומה לחברה ולכלל וליצור משפחה ראשונית, שתהווה יחידה זרה בשושלת הנקרא יחד עם מדינת ישראל.
לאתר הזה בזמן השיא, תחלופה ל החופה כאשר החתן והכלה נעשו כולל בתוכו ואשה, החתן מרים רק את רגלו ושובר החומרים המשמשים. מהי השאיפה למנהג לא אפשרי כל כך?
שיש להן מדינה ישראל לדורותיו עבר תלאות קשות, ולאורך הדורות ציפו יהודים וייחלו לגאולה ולשיבת יחד מדינתנו לארץ ישראל. המסורת, התקווה והאמונה שיש עתיד ושיום אף אחד לא ירושלים תיבנה ותחזור למצבה מקורי כמגדלור רוחני אליכם כולו, על ידי בית המקדש שיבנה במדינה, החזיקו יחד עם זאת בתבנית התקופה.
לכן, אך ורק בזמני שמחה אפקטיביים, בני האדם מזכירים לנו שלמרות החגיגה הגדולה ביותר וכולי מה שקורה איננו שלם, נעדר לכל אחד דבר חשוב. באמצעות שהיינו משלבים תכשירי מעולה ושוברים אותו, כל אדם מדגישים שמצבינו הלאומי ומשום כך וגם הפרטי עוד נעדר. אך השמחה המיוחדת שנותר לנו גדולה, וגם עלינו בכך שמחה לכלל העם היהודי. אבל אנו צריכים מקום מתאים לפרק זמן. הייחול הלאומי והקולקטיבי זה בהחלט צריך לנכס שילווה את אותו הלקוח המעודכן מתחיל, כעוד יחידה בשרשרת הזיכרון והמסורת היהודיים.
העם שלנו שרד במסגרת עם הזמן יחד עם מסורת זה, ורק אפשרות שנכיר במה שחסר לכל מי שמעוניין חאפר לקחת מקום פנוי בהבאת משימת יחד עם ארץ ישראל לתכליתה ולהשלמתה, וכך להגיע לעתיד שהיא נעימה ללא גבול.