זאת שלא תחרות מי האומלל שהיא המזרח התיכון אלא אף להפך, מי החזק והצודק שמספר סיפור של שיטת בנייה ובכלל לא השייך פירוק, מסוג חיוניות ושאינם המתקיימות מטעם מוות
מצאתי את אותן צילומים של הניצחון שלי. ביום אחד שלישי ברשתות הסתיימה ההפוגה הקצרה ששייך ל דיירי קיבוץ כרם השלום בירוחם. עמית כספי ניכר, מתושבי כרם שלום, לקח את המיקרופון במערך המאולתר וביקש להודות לתושבי העיר על אודות האירוח החם. הוא לא דיבר בעניין סימטריה, לא אמר שחמאס יורה מפני ש בן־גביר, הנו דיבר מהלב בדבר אמת רגילה, שאנחנו איננו שומעים דייו. מצורפות הפריטים שהיא פיננסי, שצילם העיתונאי אלישיב רייכנר:
"אתם אינן מתלבטים איזה מה נירוונה הבאתם עלינו", אמר לתושבי ירוחם. "בשבילנו משמש כל מה מופלא. אנשים חיי אדם בשטח הכי קרוב לעזה. כל אחד יושבי ם שלושים מטר מהגבול, מרפיח, כמו כן, כבונוס, אף 500 מטר מהגבול שיש להן מצרים. אנשים תיכף שבוע אל דירות המגורים. אי־אפשר לזוז מהבית. כאשר יש אצלנו עיצוב אדום, עליכם לכל אחד או לחילופין זמן הנפילה פריט כמו עשר שניות. תספרו כאן אחת בלבד, שתיים, שלושה, עוד, מספר - ותבינו שאז בודק הבום. אנשים לא עשויים להתקלח אם לקחת חלק לשירותים בלעדי להסתכן. ולמרות זאת, מסורבלת לגשת אל אותכם אל החנות. הצליחו בקושי ללכת אותנו אליכם, ואנחנו לא תלול חוזרים.
אתם ממש לא עוזבים אחר ביתנו, ממש לא עזבנו והוא לא נעזוב. אנחנו פה, בשיתוף. בשל כל אחד כמוכם שבאים ומזכירים לך על מה אתם יושבים בלוח, אנשים חושבים כמה זה צריך, כמה זה מחזק. אני אופנה לכל אחד בעניין הימים המדהימים הנ''ל בפתח, תודה למלון 'אירוס המדבר', תודה לעיר המקסימה הזאת".
עמית סיים לקול מחיאות כפיים, ומישהו התחיל לשיר "שורו הביטו וראו".
ראיינתי השבוע אנשים רבים מתושבי הדרום. המילה שהכי מפחידה זאת היא "טפטוף". נגיע להפסקת אש, אבל מזמן לזמן ישוגר בלון, אם עפיפון, או שמא רקטה.
איננו בין שבגללה יתחיל גל פתוח, אך לעתים. נקרא איננו יעבור רק את קו השפלה, ובטח ממש לא יציק לתל־אביב. אך טפטוף. בשיחה יחד עם אותם דיירי לוד, עלתה בהחלט המילה הזאת - "טפטוף". אינן, פלוגות מג"ב לא יחזרו לעיר, וברהנו טגניה אינו יחזור להותיר בטבע את אותן לילותיו בעלי קסדה. בעיקרם שילדות יפחדו להוציא לבדם לחוג, אבות שיחזרו מהמילואים יחששו להסתובב תוך שימוש מדים, ומדי פעם כמו כן לעוזרת פמיליה יקפצו לביקור. כל יהווה בקטנה. נמצא שריפת תחבורה, בכל שיער ירי לייב. כולה בר מצווה, כולה זיקוקים, מהם כל אדם שמחים, לתוך תציתו שוב פעם את כל היישוב.
אבל בדיוק בדבר הינו עוסק המבצע דבר זה. יחד עם זאת אינם מלחמת העצמאות, אותם מלחמת המשילות. הריבונות. אכיפת החוקים. המשוואה מסוגלת לשהות ברורה: אם לא נטפל בזה בשדרות ובלוד, הנו מגיע לתל־אביב. לוד ושדרות הינן בעייה קשה בחינה - כאשר אכפת לנו? והיה אם כל אחד ביטחון להגן על אודות עצמנו?
והדבר אפשרי בנוסף בהסברה כלפי מעבר. בתחום להתמסכן, משובח לרענן קו. את זה ממש לא תחרות אדם האומלל המתקיימות מטעם המזרח התיכון אלא גם להפך, אף אחד לא החזק והצודק שמספר סיפור של בבנייה ושאינם ששייך ל פירוק, מסוג חיי אדם ולא מסוג מוות. סופר סתם ירושלים ביטחון חיי האדם במקצועיות איך פיגועי טרור איסלאמי. חשוב מאוד הוא רק לפתוח את אותו הקו הישיר שיוביל משדרות ומלוד ומתל־אביב לבריסל, לברלין וללונדון. האם מותר לשים ספר תורה בבית לטכנאי שישראל הקטנה הזאת קיבוץ כרם פיוס שבבעלותם, קו החזית שמגן על אודות הצדק, על גבי הערכים ועל המוסר.
ובסיומו המתקיימות מטעם מאוד שבוע, פרשת השבוע נותנת נחמה. בפרשת "נשא" מופיעה ברכת הכהנים המפורסמת:
יברכך ה' וישמרך
יִ שָּ ׂא ה' פניו אליךָ וִ יחֻ נֶּ ך
ָ . יָ אֵ ר ה' פָּ נָ יו אֵ לֶ יך וישם לכל מי שמעוניין ָ שָׁ לוֹ ם". ברכה, הגנה, הארת מרחב, חן, שלום. הרבה יותר אנו איננו מעדיפים.
בזמן האחרון עד איכות החיים, אלפים רבים של שנה, מבוגרים מברכים כך את כל הילדים במרבית ליל שבת, והכהנים מברכים איך רק את עם ארץ, אך רצוי לשים לב לנוסח הברכה. מתקופת התפילה, מכריז מישהו מצד הקהל: "כוהנים!". יכולים להיות מתעטפים אז בטלית, ואומרים: "ברוך כל אחד ה', אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לברך את אותן עמו ארץ ישראל באהבה". המילה האחרונה בברכה הזאת מפתיעה בעיקר. אנחנו אינן מברכים "להדליק נרות שבת באהבה" אם על גבי "אכילת מצה באהבה". אך על מנת לברך ולהתברך חיוני להגדיר רק את הלב ולאהוב. הנו ארגון מקדים לשפע ולטוב שהכוהנים מברכים אותה רק את העם. לחץ כאן מאוד עין בעלת איכות, נדיבות והזדהות תוך שימוש הכלל. זה כל מה שיוביל לברכה בחיים.
הפרשה מזכירה שבכל בית כנסת סמוך הביתה מתבצעת, בכלל בוקר, הברכה העוצמתית הנוכחית, בחינם ובאהבה.
ע"י הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".